לאלתר

מייצג של עמל ומחול שחוגג את ההיעשות של חלל למקום, היכל, מחסה ומקדש. הרקדן והאמן ארתור אסטמן מזמין את הקהל להתארח בסטודיו האינטימי שלו ויוצר מולו בזמן אמת, מבנה מפריטים אקראיים שנאספו מהרחוב ביום המופע. הבניה נעשית ללא תכנון מקדים ומתוך התכוונות ליצור חיבור וסדר חדש מהחומרים שאסף לסטודיו.

העבודה נעה במרחב שבין חול לקודש, ובין חסר הייחוד לווירטואוזי, מתחילה באופן טכני ובהדרגה מתהווה לתנועה מחולית ודרמטית המזכירה ריקוד של כהנים המשרתים בטקס. הגבול בין הטכני לאמנותי מטשטש. תהליך העבודה המרוכז והיצירתי מייצר מבנה שהוא גם אובייקט וגם מקום, התובע את מקומו אל נגד עיני הצופים – דבר שקם לאלתר ואין להתעלם ממנו.

בכל מופע נוצר מקדש אחר לגמרי בעל תחביר צורני חדש, והריקוד בו משתנה בהתאם לחומרים שארתור בוחר באותו היום. עובדה זו מעמידה בסימן שאלה את רעיון הקדושה; מה הופך משהו סתמי ויומיומי לאובייקט בעל חשיבות קדושה? האם מדובר בגמול על העבודה הסיזיפית? אולי זה התיווך והכוונה של האדם בלבד שהופך אותו לכזה? או דווקא נוכחותם של האנשים בחלל באותו זמן ומקום היא המייצרת את ה"מעמד"?. בעבודה זו, הריקוד, החותם את המייצג ומכתיר את תכלית המבנה הסופי, למעשה מבקש להעניק לו את מעמדו החדש.

ארתור אסטמן הוא יוצר, פרפורמר, כוריאוגרף ורקדן. הצטרף לתיאטרון קליפה ב-2014 ומ-2015 משמש ככוריאוגרף הבית. יצירתו האחרונה היא "קרטושקה" והינה שיתוף פעולה עם האמן רפאל האוגס.

יצירה וביצוע: ארתור אסטמן

ליווי אמנותי: עידית הרמן

צילום: max poly

תודה מיוחדת לאילנה בלסן