מי רוצה סיבוב על גמל?

מופע פרפורמנס קאלט אנרכיסטי של מוזיקה אלקטרונית חיה, דראג, שירה אסורה וטרוריזם, מאת ובביצוע האמן אריאל ברונז.

​

ארץ ישראל היא הפנינה של הלבנט, ביצת חומוס מהבילה, ים מחד, פרדס מנגד, ובאמצע דיונות וגמלים. המופע רוכב על הדימויים של הציונות, הבורגנות ושיממון הבוהמה, בליווי מוזיקה אלקטרונית חיה ובמסווה של מסיבה בבר אפל.

בסליזיות פגאנית של קדוש מקולל, מגלם ברונז גמל-דיקטטור בעל מגדר נזיל, ספק תימהוני ספק נביא זעם.

הגמל פולט צרורות של טקסטים פוגעניים גאוניים לצלילי מוזיקת אלקטרו-מגנטת ומתפוצץ על הקהל במיניות מתפרצת.

הגמל זורם אל התגלמות הנשיות הנצחית כמו מאצ'ו עם פה מלוכלך. מדליק את הגבולות המגדר בדהרה ומשאיר את המושג 'דראג' מאחור.

 מוות להומואים / אריאל ברונז

 מצאו את הילד – הזה

 שירה לראשונה

 מה עלה בגורלו?

 מצאו את הילד – הזה

 שהמציא את המוות ותנו לו חיים

 בנו לו ארון

 עשו לו כביסה

 ספרו לו סיפור

 הולידו את-אביו ואימו

 שיחדל כבר לבכות בתוכי

״הדמות לרגע מופיעה לרגע מתהלכת בין הצופים, לרגע מתגרה, לרגע שקועה בעצמה. היא יוצרת תרחיש בו גזענות, סקסיזם והומופוביה הופכים לפוליטיקלי קורקט. באווירה של כת מחתרתית, בה חלק מהקהל שותף וחלקו נקלע אליה במקרה. הקהל, שחלקו הגדול הורכב מבני מיעוטים או קבוצות מופלות שונות (להטב"ים, נשים, ערבים, זרים), מצא את עצמו מתמכר לבוז שמומטר עליו ומשפיט עצמו לשיגעונות של ברונז.  נוצרת אווירה חריפה של סכנה שבה הגבולות פרוצים והגמל להיפגע באמת - ומאחר והמופע נמשך שעות ארוכות נשאר במתח תמידי. אף פעולה לא יכולה לשבור את הקסם אדם, רק ללבות אותו״

 (ליה מעוז ברגמן, צופה)

 יצירה, טקסטים, ביצוע וטרור: אריאל ברונז

 מוזיקה חיה וחגורות חבלה: יוני טל

 עיצוב וסטיילינג: עידית הרמן